נקודה המוצא – תמיד יש משימות לביצוע. תמיד היו, תמיד יהיו. אם אין לך כאלה – את כנראה מתה.
כדי לא להיות במצב תמידי של סטרס, תחושת רדיפה וחוסר סיפוק – אימצתי לעצמי כמה הרגלים חדשים ששינו לי את סדר היום.
פעם הייתי עובדת עד 03:00 לפנות בוקר ומתעוררת ב-10:00 (!), השעות הכי פרודקטיביות שלי היו 23:00 עד 03:00, שקט מופתי ואין שיחה אחת נכנסת. עוד מאותה תמונה – במבה, ביסלי וזירו, אבל זה לסיפור אחר… הימים האלה עברו (געגועי העזים) ולקח לי הרבה זמן להתאפס על השעות החדשות. פתאום אין אפשרות למרוח את שעות העבודה והכל צריך להיות הרבה יותר מדויק ומהודק.
אם פעם הייתי פותחת כל בוקר ביצרת רשימת משימות עצומה ויום לאחר מכן מעבירה את אותן משימות לדף חדש עם תאריך עדכני, עכשיו, אחרי שנגמר לי הזמן, או ליתר דיוק – הצטמצם בעקבות הגחתו של עומר לעולם, למדתי שאין סיבה לגרור מיום ליום את שק המשימות העצום הזה.
למה?
1. הפעולה הזו פחות או יותר מבטיחה שאף משימה לא תבוצע
2. הלחץ שנוצר ממבט על 20 משימות לא תורם לחדוות העשייה
3. הייתי מדריכת חי״ר (נגמשים כבוד?!), נדפקו לי הברכיים. השק כבד
חלוקה נכונה של זמן שמצאתי לי –
07:00-08:00 התארגנות + הורדה של עומר בגן + טיול ג׳ימי.
08:00-09:00 סידור בית – יישור מיטה, כלים, כביסה, מענה לוואטסאפ/פייסבוק/אינסטוש – חברים/משפחה וארוחת בוקר.
09:00-10:00 משימות בשוטף של העסק – מענה למיילים, וואטסאפים, פייסבוק חשבוניות וקבלות.
*הבהרה – זה אולי נראה מעט מידי זמן למשימות הללו, אבל צריך לזכור שלא כל יום יש כביסה, כלים, עניינים חברתיים/משפחתיים לטיפול. במידה ויש כאלה שלוקחות יותר מכמה דקות, ינתן להן זמן נפרד ומוגדר בלו״ז.
10:00-16:30 – עסק – קידום, יצירת מוצרים חדשים, שיווק, עבודה על הפקות קיימות / ייזום חדשות וארוחת צהריים.
משימות צד –
יש מלא ״משימות צד״ שמגיחות מכל פינה – חברה ביקשה משהו, אחיין צריך עזרה, קולגה זקוקה לשיחה, אני מגדירה להן מקום של כבוד בלו״ז. ברגע שריכזתי אותן למשבצת זמן, כולי פנויה לדבר, ללא רגשות אשם שסטיתי מהעבודה.
העניין עם המשימות הללו שהן מתווספות בשוטף לאורך היום ואין מעצור ואם נגרר אחרי כל בקשה/שאלה – לא נעבוד לעולם, לכן ישנו חוק – בלי זליגות! כשמחוגי השעון מראים את שעת המשימה הבאה – חובה לעבור הלאה.
אני משאירה לי עוד נקודות מוצא לאותם עניינים – בדרך לאיסוף של עומר מהגן, בטיול עם ג׳ימי, בנסיעה, בזמן ארוחת צהריים ובשירותים (לא אני כתבתי את זה. אם מישהו ישאל, אני אכחיש).
במקביל וכדי לראות בברור למה אני מקדישה יותר ופחות זמן, אני משתמשת ביומן הגוגל שלי ומחלקת את הנושאים השונים לצבעים – כך קל לי לראות באופן שבועי/חודשי/שנתי על מה שמתי את הדגש – ייצור פלאנרים/הפקה כזו או אחרת/משפחה/מוזיקה/כושר ותזונה.
חשוב לשים לב שהלו״ז שאת בונה אינו לו״ז של מי שהיית רוצה להיות, אלא לו״ז ריאלי, כזה שתוכלי לעמוד בו.
ובגלל שאני לא אוהבת לזנוח שאיפות וצמיחה לכיוון מי שהייתי רוצה להיות, יש לי מול העיניים רשימה מודפסת מתעדכנת של האידאל בעיניי בנושאי זוגיות, עסק, משפחה, חברים, מגורים, מוזיקה, בריאות ונראות. ברגע שהלו״ז הריאלי מתייצב – זה זמן טוב לטפטף את האקסטרות.
פעם הייתי חושבת שמדובר בחוסר שאפתנות, היום אני יודעת שעדיף לי לעשות פילאטיס פעם בשבוע באופן קבוע, מאשר להכניס 4 שעות פילאטיס ללו״ז ובפועל – זו רק הטבלה שהלכה לאימון.
